בשנת 1966 בעלי
נשלח לאנגליה להשתלמות לשנה . קרוב
לתום התקופה, במאי 1967 העיניינים בארץ
החלו להתחמם וכולם בארץ דברו על
מלחמה . רוב העם גוייס למילואים .
בעלי התקשר שוב ושוב לנספחות הצבאית
בלונדון כדי להבטיח את שובו ארצה
מאחר ותפקידו לשעת חירום היה מג"ד
רפואה בצנחנים. הנספח הצבאי דאז
היה צבי זמיר ובכל פעם הוא
ענה "כאשר נצטרך אותך נתקשר אליך".
ואכן כשבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת
הימים הוא התקשר אלינו וכך התנהלה
השיחה:
"?אתה עדיין רציני בקשר לחזרתך ארצה"
"בודאי"
"?איך אתה מרגיש על המים"
"השאלה היתה קצת מוזרה אך בעלי
ענה "בסדר
"?ואיך אתה מרגיש מתחת למים"
"אף פעם לא ניסיתי, אך אני
מוכן לנסות"
."אם כך, תוך שעתיים תתייצב בנספחות
עם מינימום הכרחי"
במקרה באותו יום
הייתי בבית , נסענו לבית הספר של
הילדים כדי להיפרד מהם . הם למדו
בבי"ס יהודי וספרנו למנהלת שבעלי
חוזר ארצה בגלל המצב בארץ. הילדים
(בני 5 ו-6 וחצי) כמובן לא כ"כ הבינו
מה פתאום אבא בא באמצע הלימודים
מוציא אותם מהכיתות כדי לנשק אותם.
בנספחות ספרו לנו
על שתי הצוללות שנמצאות באנגליה
לצורך אימונים ה"ליוויתן" וה"דקר". בגלל
המלחמה הקרבה מחזירים אחת מהן את
ה"ליוויתן". לפי הנוהל כאשר צוללת
יוצאת לפעולה מבצעית חייב להיות עליה
רופא. מאחר ובאותה תקופה לא היה
באנגליה רופא מחיל הים והדבר היה
דחוף קראו לבעלי שכמובן התנדב למשימה
זו ללא היסוס. הצוללת היתה אמורה
להגיע לחופי הארץ לשמירה ימית. קשה
לתאר במילים את חששותי , מה
עוד שנשארתי בלונדון לבד עם שני
ילדים ובנוסף ניתנה לי הוראה מפורשת
לא לספר לאף אחד על החזרת הצוללת
ארצה. הייתי צריכה לספר בעבודה של
בעלי, לשכנים , חברים וגם להורים בארץ
שיחזקאל נמצא בצפון אנגליה ומראיין
מתנדבים שרוצים להגיע לישראל לעזור
במאמץ המלחמתי. אנשי הנספחות הרגיעו
אותי והבטיחו לי שכל 24 שעות
מישהו יתקשר אלי וימסור לי אם
הכל בסדר בצוללת. ואכן כך היה.
עד שהצוללת הגיעה לגיברלטר הדיווח היומי
היה ללונדון. מהרגע שהצוללת עברה את
הגיברלטר הדיווח הוא כבר לארץ. הצרה
היתה שבאותו יום גם פרצה מלחמת
ששת הימים ואני לבד רואה בטלויזיה
תמונות אימה מהמלחמה, דואגת גם
ליחזקאל וכמובן גם למשפחה בארץ וללא
אפשרות לשתף מישהו בפחדי.מזל שבאמת
המלחמה הזו היתה רק ששה ימים.
אנשי הצוללת עלו לחוף יום לאחר
סיומה ב-12 ליוני. רק אז הגיע הטלפון
המרגיע שהוא בסדר, הוא מתעכב עוד
שבוע בארץ לסכומי המלחמה ותחקירים
אחרי שהוא
חזר לאנגליה וכבר היה אפשר לספר
על מבצע הצוללת, בננו הקטן
במשך חצי שנה צייר רק צוללות. בעלי
שמח שניתנה לו ההזדמנות הזו להשתתף
במלחמה אך הצטער שלא לקח חלק
פעיל בתפקידו בצנחנים כמג"ד רפואה
.מה רב
היה כאבנו כאשר כעבור כמה חודשים
שמענו על האסון הנוראי שקרה לצוללת
התאומה "דקר