דברים שנאמרו בטקס ההלוויה

(דבריו  של  ערן  קישון - (הבן

"נפערה  תהום  בלבנו"

"אנו  עומדים היום  הלומי  צער  וממאנים  להאמין.
א ב א -  מעולם  לא  כתבנו  הספד.  איננו  יודעים  מה  נכון  לומר  לפני  כולם  ומה  עדיף  שנאמר  לך  ביחידות.  את  חייך  איננו  מסוגלים  לסכם  בכמה  משפטים .   חייך  גדולים  מדי,  מפוארים  מדי.  יש  כאן  אנשים  שליוו  אותך  במהלך  שירותך  הצבאי  שודאי  יתארו  את  אופייך  הנחוש  והקשוח  טוב  מאתנו .  ישנם  כאן  אנשים  שליוו  אותך  במהלך  מסלולך  האקדמי  והמקצועי  שמבינים  טוב  מאתנו  את  גודלם  של  הישגיך.
אנו  כן  רוצים  לספר  עליך  כאב  וכאדם.  דרישותיך  וציפיותיך  מאיתנו  ילדיך  היו  גדולות.  בו בעת  היית  רגיש  מאין  כמוך  כל  אימת  שנזקקנו  לעזרתך.  מעולם  לא  אכזבת  אותנו.  לא  קרה  שנזקקנו  לעזרתך  והושבנו  ריקם.  היית  מתפנה  משלל  עיסוקיך  ובטון  אבהי  מנתח  כל  מצב  כפי  שרק  אתה  ידעת  לעשות.  היית  ישר  כסרגל  ובעל  השקפת  עולם  כמעט  בכל נושא.  היית  שלם  עם  דעתך  ונחוש  מאין  כמוך  כל  אימת  שידעת  שהצדק  עימך.  בילדותנו  הערצנו  אותך  הערצה  ללא  גבולות.  עם  השנים  התווספה  להערצה  הערכה  לתכונותיך  יוצאות  הדופן.  היית  שילוב  נדיר  של  הצטיינות,  נחישות  ורגישות.
לסיפור  הזה  אמור  היה  להיות  סוף  טוב.  נראה היה  שרק  דברים  טובים  קורים  לך  בחיים.  אתה  ואמא  הייתם  כמו  זוג  יונים.  ילדיך  התחתנו  בזה  אחר  זה  ונכדיך  החלו  ממלאים  ערבי  ליל  שבת  בצחוק  מתגלגל.
ואז,  ללא  התראה,  נזרקת  לשדה המערכה  ,  לקרב שלא  היית  מוכן  אליו.  עם  הזמן  הסתבר  שזהו  לא  קרב  קטן  אלא  מלחמה  גדולה  מלאת  קרבות,  כל  אחד  קשה  ואכזרי  מקודמו.  ריכזת  את  כל  יכולותיך  המקצועיות,  הפיזיות  והנפשיות  בניסיון  לנצח.  עמדנו  משתאים  נוכח  גבורתך  העילאית  ומאבקך  חסר  הפשרות,  ולא  יכולנו  לעזור.  אמא  שהתה  24  שעות  סביב  מיטתך  בניסיון  נואש  לסייע  ולדחות  את  הגזירה.  מדי  פעם  נראה  כי  מאמציה  הלא  אנושיים  אכן  מניבים  פרי.  אך  השמיים  לא  היו  מוכנים  לוותר  עליך.
בימים  האחרונים  דברנו  אתך  שעות.  שיחות  אלו  היו  מצחיקות  עד  דמעות,  מרגשות  עד  בכי  וישארו  חרוטים  בזיכרוננו  עוד  שנים  רבות.  רצינו  לספר לך  עוד  דברים  רבים.  איך  הארכת  חייהם  של  מאות  חולים.  לא  ריפאת  אותם,  לא  נתת  להם  חיי  נצח,  אבל  איפשרת   ליקיריהם  להנות  מהם  עוד  זמן  מה.  רק  היום  אנו  מבינים  כמה  יקרה  כל  שנה  נוספת,  חודש  נוסף  ואפילו  יום  נוסף.  כמה  אושר  גרמת  למשפחות  הללו.
רצינו  לספר גם  איך  סעדת  את  סבא.  כשהיית  בעיצומו  של  מאבק  על  חייך  טיפלת  בו  במסירות  אין  קץ.  עד  יומו  האחרון  סבא  לא  חשד  שבנו  אהובו  מטפל  בו  בעודו  נאבק  על  חייו  הוא.

א ב א -  היית  אדם  מיוחד  במינו,  היית  אב  למופת  ומגיע  לך  לנוח  בשלום.

                                              בבקשה,  שמור  עלינו  מלמעלה,


ערן

linekish

 

דבריו של פרופ' צבי ורד (קרדיולוג וחבר)

 

מלים לזכרו של יחזקאל קישון ז"ל


מבלי ששמנו לב חלפה שנה ללא יחזקאל. הוא אינו מופיע יותר בארועים של האיגוד הקרדיולוגי בישראל בהם הקפיד תמיד להופיע ולהשתתף באופן פעיל, ומקומו נפקד באירועים החברתיים הנלווים למפגשים אלה.
למעט תקופה קצרה מאד בשיבא, בטרם עבר פרופ' קישון להקים את המערך הקרדיולוגי בוולפסון, לא עבדתי במחיצתו באופן ישיר. עם זאת היינו תמיד קרובים ולעתים קרובות ניהלנו שיחות על נושאים שונים, לא בהכרח מקצועיים. זכיתי גם לנסוע עם מרים ואיתו לספארי נהדר באפריקה שם כמובן נחשפתי למטייל הכפייתי באישיותו.
יחזקאל קישון היה איש מיוחד במינו. לא אני הוא זה שצריך לספר על מעלליו הצבאיים – אלה עדיף שיסופרו על ידי האנשים עימם שירת בתפקידיו הבכירים השונים. די אם אומר שבכל נושא קרדיולוגי, מבחינת צה"ל הוא היה הפוסק האחרון וזאת לאורך שנים רבות. כולם הכירו את יושרו האישי והמקצועי, עקרונות הברזל עליהם חי ולאורם פעל, יסודיותו ומקצועיותו הראויים להערצה.
באיגוד הקרדיולוגי בישראל מילא את כל התפקידים הבכירים, מזכיר כללי ונשיא האיגוד, ואין ספק שהיה אחד הנשיאים הבולטים והמשפיעים. הוא זכה לתואר המכובד של חבר כבוד מטעם האיגוד – שלא רבים זוכים לו. כ"כ  הוא  גם  נבחר  לראש  החוג  לקרדיולוגיה באוניברסיטת  תל  אביב.
אולם אין ספק שגולת הכותרת לתרומתו המקצועית היתה הקמת המערך קרדיולוגי במרכז רפואי וולפסון. כל מי שמכיר את תולדות הקמת מחלקה חשובה זו יודע כמה מאבקים היה צריך לנהל ואילו יכולות גילה פרופ' קישון עד שזכה להקים את המחלקה אותה הוביל במשך למעלה משני עשורים ואשר הגיעה להשגים יפים בכל התחומים ומשרתת אוכלוסיה גדולה ורחבה הנהנית מהשרות הקרדיולוגי המודרני והמתקדם הניתן לה.
ומעל כל אלה יחזקאל היה אדם נהדר וחבר, איש משפחה למופת, יחד עם מרים הקים שבט נפלא שמכל פרט בו זכה להערצה ללא סייג והיה דמות לחיקוי לחיים שלמים.
יחזקאל, כולם מתגעגעים אליך מאוד גם היום.


צבי ורד
מנהל המערך הקרדיולוגי אסף הרופא

לשעבר, נשיא האיגוד הקרדיולוגי בישראל

 

linekish

 

 

  מדבריו  של  האלוף   ג'קי  אבן - (מפקדו  בצבא)

.....". הכרתי  אותך  לפני  34  שנים  כאשר  התמניתי  להיות  סגן  מפקד  אוגדה 143  -  אוגדת  הצליחה של  אריק  שרון.  הוטל  עלי  להכין  את  האוגדה  למלחמה  וראיינתי  את  הקצינים.   כשהתייצבת  במפקדת  האוגדה   כמפקד  גדוד  הרפואה,  זיהיתי  לפני  סגן  אלוף  צנחנים,  תמיר  וחסון,  לבוש  בקפידה,  כומתת  צנחנים  לראשו  וכנפי  צניחה  מאתרים  את חזהו .  לרגע  חשבתי  שמדובר  פה  במג"ד  צנחנים  שבא  להצטרף  לאוגדה.  מיד  אמרת  לי  "אני  הדוקטור"... השיחה  קלחה  בינינו  כבני  אותו  גיל  שגדלו  בארץ  הזאת  בתנועות  נוער,  עם  חינוך  ציוני  ואהבת  מולדת,  זיהיתי  מיד  את  הפטריוטיות  שבך  שכמובן  שלא  העזתי  לפקפק  בסמכות  המקצועית  הרפואית  שלך.......כשפרצה  מלחמת  יום  הכיפורים  התגייסנו  וירדנו  לחזית  התעלה,  לא אפרט  כאן  את  כל  השלבים,  אך  כאן  אני  רוצה  לאמר  לצערי  הפעם  על  קברך,  מה  שאמרתי  פעמים  רבות  בהזדמנויות  שונות  הקשורות  בסיקור המלחמה  ולקחיה.....אתה  יחזקאל  מפקד  גדוד  הרפואה  של  אוגדה  143 במערכה  הכבדה  של  הצליחה  הובלת  את  כל  יחידות  הרפואה  שבפיקודך  כמו  שמפקד קרבי  מוביל  את  יחידותיו  עם  הקריאה  "אחרי"!

     אתה  נכנסת  ופרסת  באופן  אישי  את  תחנות  איסוף  הפצועים  על  ציר העכביש   מוכה  האש,  היית  בחצר המוות  ובמתחם  ראש  הגשר  המופצץ  והמופגז  ללא  הרף,  ופקדת  על  כל  נושא  הטיפול  באלפי  הפצועים  שעברו  בגזרת  הצליחה,  גדוד  הרפואה  שלך  טיפל  בלמעלה  מ-3000  נפגעים,  כמחציתם  היו  מהאוגדה  שלנו.  רבים  מהם  חבים  לך  ולצוותים  שלך  את  חייהם,  אתה  ויחידות  הרפואה  שהיו  בפיקודך  הייתם  חלק  מהגייסות  הלוחמים  אך  אתם  לא  ישבתם  בטנק  או  בנגמ"ש,  הייתם  חשופים  לאש,  פעלתם  בדבקות  במשימתכם  ובמסירות  אין  קץ.  אתה  יחזקאל,  במנהיגותך  האישית  ובאומץ  לבך  ניהלת  את  המערך  הרפואי  הזה  בשטח,  לא באמצעות  מכשירי  הקשר  מאחור.
.......מה  שהפתיע  אותי  תמיד  לאורך  כל  השנים  שמעולם  לא  התפארת  במעשיך  ומעולם  לא  טבעת  כבוד  או  עיטור.  מאז  ומתמיד  היית  איש צנוע,  אם  אני  לא הייתי  חושף  את  ספור  ההקרבה  שלך במלחמה  באירועי  זיכרון  למלחמה  קשה  זו,  אין  לי  ספק  שאתה  לא  היית  עושה  זאת   לעולם........אתה,  יחזקאל  ,  המשכת  לתרום  את לקחי  המלחמה  למערך  הרפואי של  צהל,  גם  זאת  עשית  בצנעה,  ביסודיות  ובמקצועיות.

....מאז  היינו  לחברים,  היתה  בינינו  אחוות  לוחמים  ויחד עם  משפחותינו  חגגנו  שמחות  משפחתיות  רבות.  ....גם  בשלבי  מחלתך  הקשה,  הוכחת  מסירות  ואומץ  בהיותך  על  ערש  דווי,  חזרת  להלחם  את  מלחמתך  האחרונה......בשבילי,  אישיותך  ומעשיך  הרבים  האישיים ולטובת  הציבור  במלחמה  ובחיים  האזרחיים  כרופא  דגול -  אתה  מופת  וסמל  העוז  והגבורה....ובזכות  אנשים  כמוך  יש  לנו  תקווה!

                                                                       יהי  זכרך  ברוך,


חברך  ג'קי  אבן

                              

linekish

מדברי  זהבה  כץ  - (בת דודה)

....."...תמיד  הצטיינת  בכל:  בלמודים,  בנגינה,  בצבא.  אהבת  את  הארץ  והמדינה  והיית  נאמן  לה   בכל  לבך.
........היית  בן  נפלא  להוריך,  בעל  אוהב  ונאמן,  אב  מסור  לילדיך  וסבא  נהדר  לנכדיך.
........לעולם  לא  אשכח  את  מקרה  הצוללת.  היית  כבר  רופא  ונשלחת  לאנגליה  להשתלמות.  התקופה  הייתה  טרום  מלחמת ששת  הימים,  ואתה  נמצא  רחוק  מארצך  ואינך  יכול  לקחת  חלק  במלחמה.  לא  ישבת  בחיבוק  ידיים  אלא  לחצת  על הנספחות  הצבאית  בלונדון  שישלחו  אותך  ארצה  כדי  שתוכל  לקחת  חלק  במאמץ  המלחמתי.  אז  התנדבת  להיות  רופא  הצוללת  "לוייתן" שהייתה  בשלבי  סיום  האימונים  שלה  באנגליה  והייתה  אמורה  לחזור  ארצה .  עשית  זאת  ללא  היסוס  עם כל  הכאב  להשאיר  את  מרים  עם  שני  ילדים  קטנים  לבד  באנגליה.  בתום  המלחמה  כאשר  בטרם  חזרתך  ללונדון  התייצבת  בפתח  ביתנו  במדי  צבא  לא  ידעתי  אם  זאת  מציאות  או  חלום.  כזה  היית  גיבור  תמיד  מוכן  להתנדב  ולעזור.
.......אנו  עומדים  פה  קהל  רב,  בני  משפחה,  חברים וידידים  עצובים  ובוכים  וממאנים  להאמין  שאינך  אתנו  עוד.  עליך  אפשר  לומר  את  האמירה  מתוך  השיר  של נתן יהונתן  "איפה  ישנם  עוד  אנשים  כמו  האיש  ההוא...."

                                                                                             יהי  זכרך  ברוך


זהבה  ודוד  כץ

linekish

מדברי  רינה  ינאי  - (חברת  המשפחה)

..."....קטונתי  מלספר  ולהעריך  את  הישגיך  המופלגים   ברפואה,  את  תפקידיך  הרבים  במערכת  הרפואית  הארץ  ובמערכת הביטחון,  את  יכולותיך וכישוריך  בכל,  בשיפוט,  במוסיקה,  בנגינה  על  כינור,  בכל!  אני  שמלווה את  משפחת  קישון   למעלה  מ-40  שנה  מייצגת  את  משפחת  החברים.  במשך  32  שנה  הייתה  זו חברות  של  זוגות:  מרים  ואתה,  אלי,  בעלי  המנוח  ואני,  הכרנו  בצעירותנו  והקשר  בינינו  הלך  והתהדק  עם  רבות  השנים.  היינו עדים  לקידומך,  להצלחתך  ולהישגיך.  תמיד  בצניעות  ובענווה.  האדם  שבך  קדם לכל  דבר  אחר.
........בשעת  צרה  ניכר   האדם  בחברות  האמת  שבו.  אתה  טרחת  מעל  ומעבר  למצוא  מזור  למחלתו  של אלי.
ומיום  שנותרתי  לבדי,  מאד  לבדי,  תמיד  הייתם  לידי,  הפכתם  אותי  לבת  משפחה,  לחלק  מכם.  לא  היה  ערב  שבת  או  ערב  חג   שלא  ישבתי  על  שולחנכם  וראיתי  חיי  משפחה  נדירים.
.......עם  כל  עיסוקיך  הרבים,  תמיד  מצאת  את  הזמן  להקשיב  לבעיות  של  הזולת,  להשמיע  מילות  עידוד.
.......בשבתי  לשולחן  ערב  שבת,  כאחת  מבנות  משפחת  קישון,  כמה  הרבה  ידע  וחוכמה  ספגתי  מהשיחות  של  ליל  שבת,  על  רפואה,  על  פילוסופיה,  על  מדיניות  ופוליטיקה  על  אקטואליה  וספרות  ועל  פרשת  השבוע.
.......כמה  גאווה  מלאה  את  ליבי  להתחבר  למשפחה  שכזאת.
........במחלתך,  נלחמת  כארי  כדי  לשרוד,  להשאר  עם  בני המשפחה  ובעיקר  עם  מרים.  בקשת  ממני,  העלה  הנדף  שבאם  יתמו   ימיך  על  פני האדמה,  אלמד  את  מרים  להתגבר  כפי  שאני  התגברתי.
.......חבריך  נפרדים  ממך  בכבוד,  הערכה  ובאהבה  ויזכרו  לעד  את  החבר  יחזקאל  שסעד  אותם  בכל  בעיה  וחולי."
יהי  זכרך  ברוך

רינה  ינאי

 

linekish

דברים שנאמרו בטקס גלוי המצבה

 

מדברי  דליה   מור  - (חברת  המשפחה)

 

.......הלכנו  יחד  עשרות  בשנים  והכאב  על  אובדנו  של  יחזקאל  חזק  ומענה.
........היית  לנו אור,  מורה  דרך  ומציל  ותמיד  יכולנו  לקבל  ממך  עצה  ומזור.
........לי  אישית  ולאיזו,  לרוחמה  ושבתאי,  לפרופ. אלי  ענתבי  וורדה  ,  ניתנה  לנו  האפשרות  יומיים  לפני  מותך,  בשבת  להפרד  ממך  כשאתה משוחח  בערנות  ולעיניין.
.......יחזקאל  יקירנו,  היית  אישיות  אינטלקטואלית  מהדרגה  הגבוהה  ביותר  והמגוונת  ביותר.  היית  שם  דבר  למשפחת  הרופאים  עם  מוניטין  בינלאומי.  העמדת  דורות  רבים  של  רופאים  מומחים  אשר  רבים  מביניהם  תופסים  עמדות  בכירות  בקהילת  הרופאים  כיום.
........אתה  תהייה  אתנו  לעד,  ואנו  החיים  נצרור  את  זכרך  בצרור  החיים  לנצח.
שלום  חבר  יקר,

דליה  ואיזו  מור

 

linekish

 

מדבריו  של  ד"ר נתן  צור - (חבר  קרוב)

     ........"אפיין  את  יחזקאל  בתפקידיו  השונים,  היושר  הקיצוני  בכל  הקשור  למקצוע,  הקולגיאליות  לחבריו,  כושרו  לנתח עובדות  והידע  המעמיק  שלו.  היו  לנו  שיחות  על  הקשר  המדהים  שבין  שיטת  העבודה  והחשיבה  הרפואית  והצבאית.  עבודת  מטה,  החל  בהגדרת  המשימה,  איסוף  מידע  וניתוחו,  קביעת  דרכי  פעולה  אפשריות,  קבלת  החלטות  וביצוען  תוך  מעקב  על  התקדמות  לקראת  המטרה  ושינוי  דרך  במידת  הצורך,  הינן זהות  בשני  המקצועות  כך  שהשרות  הצבאי  תרם  רבות  גם  לבשלות  המקצועית  שלו. 
.......הייתי  בין הבודדים  שידעו  על  מחלתו  מרגע  איבחונה.  יחזקאל,  בגישתו  היסודית,  למד הכל  על  המחלה, על  דרכי  הטיפול  ועל  הפרוגנוזה  ובעיניים  פקוחות  בביט  למחלה  בעיניים  וביחד עם  בני  המשפחה  ומרים  בראשם  נכנס  למאבק.  הוא  עשה  זאת  במשך  שנים,  תוך  כדי  קשיים  לא  מבוטלים  מבלי  לתת  לסובבים  אותו  להרגיש  שמשהו  קורה.  הוא  בצע  את  משימותיו  מבלי  לתת  לעצמו  הנחות  כל  שהן,  המשיך  לבקר  את  אביו  בן  ה- 100
בקביעות ובדבקות  של  בן  אוהב,  המשיך  להעניק  לנכדיו,  ילדיו  ואשתו  את  כל  האהבה  שלו  וזאת  עד  להלקחו  מאתנו.  אומץ  לב  זה  ,  שהינו תכונת  האופי  האחרונה  שלמדתי  עליה  אצלו,  הינו  ללא  ספק  גולת  הכותרת  של  מאפייניו  של  יחזקאל.
.......למרים,  שהיתה  חלק  בלתי  נפרד  מיחזקאל  לאורך  כל  החיים  המשותפים,  ושנשאה  בנטל  הקשה  מנשוא  של  השנים  האחרונות  ולכל  בני  המשפחה:  אבד  לכם  בעל,  חבר לחיים,  אבא  וסבא  ועל  זה  אין  ניחומים.  אבל  תמצאו  ניחומים  בכך  שאמנם  כישות  פיזית  יחזקאל  איננו  אתכם  ועם  כולנו  אך  מורשתו  ומשנתו  השאירו  חותמם  על  רבים  מאתנו  ויישארו  עמנו  לנצח."
בהערכה  ואהבה,


חיה  ונתן

 

linekish

 

דבריה  של  רוחמה  זיו  (חברת  המשפחה)

....".....יש  הטוענים  שחברות  אמת  נוצרת  בגילאים  הצעירים  והיא  זו  שמלווה  אותנו  כל  חיינו.  יתכן  שכך  הדבר  אצל  אנשים  מסוימים,  אך  שבתאי  ואני  רכשנו  חברים  קרובים,  אמיתיים  ויקרים  בתקופה  מאוחרת  יותר  בחיינו,  ביניהם  מרים  ויחזקאל.
.........כששבתאי  חלה,  הפך  יחזקאל  באופן  טבעי  לקרדיולוג  המטפל  המקצועי  המהימן  והמסור  שלו.  בספר קוהלת  כתוב:
"כשאדם  בא  לעולם – ידיו  קפוצות,  וכשהוא  נפטר  מהעולם – ידיו  פשוטות"  כלומר:  לא  נחלתי  מהעולם  הזה  כלום.  ואמנם  המת  אינו  לוקח  איתו  מאומה  אך  ישנם  אנשים  שמשאירים  רישומים  על  החיים  וכזה  היה  יחזקאל  קישון:  בן  זוג  ובעל  אוהב  למרים,  אב  מסור  לילדיו,  סבא  משקיע  וגאה  בנכדיו,  אדם  הגון  וצנוע,  חבר  טוב,  קצין  אמיץ  שהתנדב  למשימות  מסוכנות,  רופא  בעל  שם  שהתעדכן  ללא  הרף  בחידושי  התחום  בו  עסק  ותמיד  היה  מוכן  לעזור,  לייעץ  ולטפל  בחולים  הרבים  שפנו  אליו  וביניהם  חברים  ומכרים.
........ואמנם  אבדת  לנו,  יחזקאל  יקר.  לא  נוכל  לראותך  עוד,  לשמוע  את  דבריך  החכמים,  לקבל  את  עצותיך  הטובות,  ולהנות  מחברתך,  אך  זכר  דמותך  ואישיותך  הקורנת,  הוא  קניינו  לעד.
ואת  מרים,  חברתי  היקרה, האם  תוכלי  למצוא  נחמה  ולו  קטנה,  בידיעה  שעמדת  לצידו  כסלע  איתן  כל  תקופת  מחלתו  הקשה,  שלחמת  כלביאה,  שלא  נתת  לו  לאבד  תקווה  ושהתמסרת  כל  כולך  להצלת  האיש  שכה  אהבת?
יהי  זכרו  ברוך!"

  רוחמה
                                                                                                                    

linekish

דברים שנאמרו בערב עיון לזכרו בלשכת עורכי הדין

 

מדבריה  של  זיוית  קישון-הראל  (בתו  הצעירה) 

הערב  אורגן  ע"י  האגודה  לרפואה  ולמשפט

"  לפני  כ-10  חודשים  (4 חודשים לפני  לכתו)  עמד  אבא  כאן,  במקום  שאני  עומדת  והרצה  בבית  זה  בפני  חברי  לשכת עורכי  הדין  והאגודה  לרפואה  ולמשפט  בנושא:  "טעות  באבחון  רפואי  מול  התרשלות  רפואית".  והנה  אנחנו נאספים  כאן, באולם  זה  לערב  עיון  לזכרו...
...זה  לא  תמיד  היה  כיף  להיות  בת  של  רופא  מסור.  אבל  אבא  אהב  להיות  רופא  במובן  הכי  פשוט  של  המילה. הוא  אהב  לעזור  לאנשים  להתמודד  עם  ה"קלף  הקרדיאלי"   שהם  קיבלו  והוא  עשה  זאת  בצורה  העיניינית  ,  המקצועית והאנושית  ביותר.
....בסוף  שנות  השבעים  החל  אבא  גם  לכתוב  חוות  דעת  רפואיות    לבתי  משפט  ועשה  זאת  עד  סמוך  למותו. הוא היה  ניגש  לכל  מקרה  בהתלהבות  כאילו  היה  סטודנט  צעיר:  קורא  בעיון  כל  אות  ופסיק  בממצאים  הרפואים,  בודק  בעצמו, מנתח  את  הנתונים,  קורא  ספרות  מקצועית  רלוונטית,  נובר  וחוקר  ולא  שוקט  עד  אשר  נחה  דעתו  כי  מצוי  בידיו  כלל החומר הרלוונטי  למתן  חוות  הדעת.
..........אבא  נדרש  לעיתים  לעמוד  גם  בלחצים רבים  מצד  כאלה  שביקשו  ממנו  "רק  לשנות  קלות"
את  חוות  הדעת.  אך  אבא ,  ישר  כסרגל  עמד  בלחצים  אלו. כן  כזה היה אבא. חכם,  יסודי, מעמיק,   סקרן  וחריף, שהרדיפה  אחר  הצדק  והאמת  הן  נר  לרגליו.
........אבא  אהב  את  ההופעות  בבית  משפט.  לימים  כשלמדתי  משפטים  והתחלתי  לעסוק  בתחום,
היינו  מוצאים  את  עצמנו  לא  אחת  משוחחים  שעות  על  מקרה  כלשהו,  ולא  היה  קשה  לזהות  את  ניצוצות  האדרנלין  בעיני  אבא בעודו  מספר  לי  בלהיטות  את  אשר  ארע  בבית  משפט:  ההתפלפלות  שלקח  בה  חלק  או  הדילמה  שעלתה.  וזה,  זה  היה  כיף.
כך,  אני  הבת  הקטנה  של  אבא, שקועה  עימו  גם  בשיחות מקצועיות  מרתקות.  
........נדמה  לי , שבין  אהבותיו  בולטת  במיוחד  אהבתו  את  המולדת  ואת  המדינה.  אבא  נהג  לקחת אותנו  בכל  שבת  אפשרית  לטיולים  או  למסעות  בארץ  המלווים  תמיד  בספורי  מורשת  מרתקים.  וכך  כתב  אבא,  במסמך  אוטוביוגראפי  אותו  לא  הספיק  להשלים:
"דווקא  בדור אשר  האידאולוגיה  הציונית  נשחקה,  אשר  הערכים  החומריים  תפסו  את  מקומם  בפסגת  ערכי  החברה,  כאשר  המושג "התנדבות"  איבד  מערכו  והמושג  "פראייר"  מסמל  לגנאי  את  אותם  בודדים  אשר  מציבים  את  טובת  החברה  והמדינה  לפני טובתם  האישית,  דווקא  בתקופה  זו,  טוב  להציג  כי  אפשר  גם  "אחרת"  וכי  "אחרת"  חיו  אנשים  בעבר  הלא  רחוק." כך  כתב  אבא.
הדברים  כ"כ  מאפיינים  אותו:  צנוע,  אידאליסט,  אשר  שם  לא  אחת  את  טובת  המדינה  והחברה  לפני  טובתו  שלו........
שישה  וחצי  חודשים  מאז  אותו  יום  שחור  בו  נפערה  התהום  בליבנו  -  והגעגועים  קשים  מנשוא.  ......די  מהר  התחוור לנו, שכל  אחד  מבני  המשפחה  מרגיש  את  המשך  נוכחותו  של  אבא  ממש  ברמה  יום  יומית,   כמעט  עד  כדי  תחושות  פיזיות.....

.........למעשה,  אני  בטוחה  שהוא  איתנו  כאן  גם  הערב,  ובליבנו  הוא  ישאר  לעד."

זיוית    

 

linekish

דברים שנאמרו ביום עיון לזכרו בביה"ח וולפסון

 

מדברי  ד"ר מנדל  ווליבוביץ - (סגנו  במכון  הלב  בבי"ח  וולפסון)

....."...אני  רוצה  להדגיש  3  נקודות  בדרכו  של  פרופ. קישון:

1 . בקרדיולוגיה פולשנית בישראל כמצנתר ומורה למצנתרים

2 . ביצוע תכניותיו - הקמת מכון הלב בבי"ח וולפסון

3 . הנאמנות, האחריות והחברות בעבודה

....אישיותו  יוצאת  הדופן  שימשה  לי  כמודל  לרופא  הגון  במהלך כל  30 שנות  עבודתנו  המשותפות.  .....כאשר  קיבל  את  המינוי  למנהל  מכון  הלב  בבי"ח  חדש  (וולפסון)  ז.א.  להתחיל  מאפס  היתה  לי  הרגשה  של  הצלחה  כי האיש  שעומד  מאחורי  התוכנית  היה  דר.  קישון.  הידע  האופטימיות  ויכולת  העבודה  הבלתי  רגילים,  הצניעות,  הכריזמה  והעדינות  מול  החולים  היו  התעודות  שלו.  האטיקה  מול  הקולגות  והמוסריות  היו  בעורקיו.  בהקמת  המכון  דר.  קישון  היה  ממש  בולדוזר!  הוא  היה  גם  בין הראשונים בביה"ח  שהתחיל  לעבוד  עם  מחשבים.
........פרופ. קישון  שימש  כאבא  לכל  הצוות.  באופיו  המיוחד  היה  אוזן  קשבת  גם לבעיות  אישיות  בסבלנות  אין  קץ. הוא  נתן  למחלקה  רוח  מיוחדת  כאשר  דבר  על  משפחת  מכון  הלב.  הוא  הכניס  את  המנהג  של  הרמת  כוסית  בערבי  חגים  וציון  ט"ו  בשבט    תאריך  הקמת  המכון.
...היינו  בין  הבודדים  מהבכירים  שנשארנו  בבי"ח  עד  שעות  מאוחרות  והוא  היה  אומר: "אנחנו  עובדי  מדינה  וצריכים  לתת  דוגמה  לדור  הצעיר."  הוא  הוכיח  עצמו  כמנהיג  ומנהל  מבריק!
.......התחלנו  את  הקמת  המכון  ממש  מאפס  ללא  מיכשור  עם  חדר  ריק  רק  הוא  ואני  ובפרישתו  היו  כבר  17  רופאים,  צוות  של  12  אחיות,  6  טכנאים  ו-5  מזכירות. 
......אני  מאמין  כי  המשפחה,  חבריו ,  צוות  מכון  הלב,  אנשי  ביה"ח  ותלמידיו  הרבים  שפזורים בכל  מחלקות  הלב  בארץ  ימצאו  נחמה  במורשת  שלו   ובזיכרונות  היפים  של  האדם  המיוחד  הזה  פרופ.  יחזקאל  קישון."

יהי  זכרו  ברוך


מנדל  ווליבוביץ 

linekish

דברים שנאמרו בטקס ההנצחה ביער חולדה

 

מדבריה  של  פרופ' ליאת  קישון-רבין (בתו  הבכורה)
                              

         

......"...מאז  לכתך,  מספרים  לנו  חברים,  מכרים,  ואף  כאלו  שאיננו  מכירים,  על  איזה  אדם  היית.  לא  חוסכים בסופרלטיבים  על  ההגינות,   היושר  האישי,  הצניעות, המקצועיות,  ועל  האומץ  והגבורה  שלך.  האמת  היא  שעבור  מישהו  שלא   חיפש  את  " הסחבקיות"  ,  את  אורות  הבמה,  את  הפרסום  ואת  הכבוד,  הצלחת  ל"מגנט"  סביבך  כל  כך  הרבה  אנשים,  מעריצים  שרחשו  לך
אהבה  וכבוד.  פרופ.  איתמר   רבינובץ,  נשיא  אוניברסיטת  תל   אביב,  היטיב  לתאר  אותך  במשפט:  "יש  אנשים  שערכם  בעשייה  ויש    שערכם  ב- PR ",  ואתה  השתייכת  לקבוצה  הראשונה – אנשי  העשייה. 
.........אבל  לנו  לילדיך,  היית בראש  וראשונה  אבא – מדהים  ונהדר.  אתה  מאלו  שלא  חשבת  שאבא  צריך  להיות  החבר  של  ילדו,  ובכל  זאת  מצאנו  עצמנו  תמיד  באים  אליך להתייעץ,  ולשמוע  את  הניתוח  האנליטי והחד  שלך.  למרות  ששמרת  על  איזה  דיסטנס  מסוים,  מעולם לא  חשנו  מבוכה  לעלות  אתך  נושאים  אפילו  האינטימיים    שבהם.  טענת  שהורים  חייבים  לשים  גבולות  לילדיהם,  ויחד  עם  זאת  עודדת  אותנו  לפרוץ  גבולות, לנסות  דברים  חדשים,  שכן  את  רוח  ההרפתקנות  וה-EXTREME   ירשנו  ממך.
           
.........הכי  חשוב,  שאנו  היום  כהורים  לילדים  משלנו  מעריכים  שהצלחת  להטביע  בנו מצפן  ,  מצפן  מוסרי  שעוזר  לנו  להבדיל בין  טוב  לרע,  לקבל  החלטות,  לחתור  לעשייה  ומצוינות,  לא  לוותר,  לדבוק  במשפחתיות  ובאהבת  ארץ  ישראל.  ואנו  מתבוננים  בילדינו – נכדיך,  בשר  מבשרנו – בשרך,  ושואלים  איך  עשית  זאת?  איך  כיוונת  לנו את  המצפן  בכל  פעם  שסטה  מכוונו?  האם בתבונתך  הצלחת  להנחיל  לנו  גם  את  היכולת  הזאת?
.........גם  בחודש  האחרון,  כשהיית  כבר  מאד חולה,  יעצת,  ניתחת  מצבים,  הבעת  דעה.  .......אמרנו לך  שחשוב  לנו  שתמשיך  להיות גאה  בנו,  ואתה  הסתכלת  עלינו  בעיניים  נוצצות  ואמרת  שאתה  גאה  בנו כבר  עכשיו,  שאנחנו כל  מה  שיכולת  לבקש  מילדים ונכדים.  ואתה  אבא,  דע  שאתה  כל מה  שיכולנו  לבקש  מאבא.  אנו  מתפללים  שנמשיך  לא  לאכזב  ושנשכיל  להשתמש  במצפן שהנחלת  לנו.  ואם  קצת  יסטה  החץ,  יזייף  קצת,  אנא  עזור  לנו  שם  מלמעלה  לכוונו."
                          
ליאת


linekish

מדבריו  של  פרופ'  צבי  שלזינגר  - (קולגה- קרדיולוג)

    "  יחזקאל  ואני  עברנו  יחד  כברת  דרך  ארוכה  והדוקה,  מביה"ס  לרפואה  דרך  עבודתנו  המשותפת   בשטח  הקרדיולוגיה.  עבורי  יחזקאל  היה  תמיד  דמות  ומופת  לאדם  ישר,  צנוע,  אמיץ  ורופא  קרדיולוג  לדוגמה.  הידע  והנסיון  שאיפיינו  את  יחזקאל,  העומק  והיסודיות  של  רזי  המקצוע,  הם  מופת  לעמיתים  ולדור  הצעיר".....

                                                                         יהי  זכרו  ברוך


צבי  שלזינגר


linekish

מדבריה  של  רוחמה  זיו  (חברת  המשפחה)      

        "באחד  משיריו  מספיד  יהודה  עמיחי  את  אביו  ופותח  במילים:  אבי,  פתאום, מכל  החדרים  יצא  למרחקיו  המוזרים"
ואמנם  ביום  שני , 19.6.06  כשהודיעו  לי  שיחזקאל  נפטר,  הרגשתי  שפתאום  הוא  עזב  אותנו – וזאת  למרות  שידענו  שהיה  חולה  מאד.  יומיים  קודם  לכן,  בשבת,  כשישבנו  לידו  והוא  שכב  על  הספה  בבית,  כאבנו  את  הסבל  שהביעו  עיניו.  ויחזקאל  כדברי  המשורר  עמיחי,  יצא  מכל  החדרים.  הוא  מילא  בנוכחותו  מעגלים  רבים:  מעגל  הזוגיות  המופלאה  עם  מרים,  עם  המשפחה  הגדולה  שבנה  וטיפח,  עם  החברים  האישיים,  עם  חבריו  למקצוע  ועם  המדינה.  ואכן  עם  לכתו,  התרוקנו  כל  החדרים...........
שבתאי  ואני נפגשנו  לראשונה  עם  יחזקאל  ומרים  לפני  20  שנה  בטיול  של  האגודה  לרפואה  ולמשפט  למצרים.  בנוסף  לטיול  החוויתי,  זכינו  בחברות  יקרה  ומופלאה  עם  מרים  ויחזקאל.  ......במשך  20  שנה  ועד  שחלה,  לקחו  מרים  ויחזקאל  חלק  בטיולים  רבים  של האגודה  לרפואה  ולמשפט.  חלקם  היו  משולבים בכנסים  ובאחדים  מהם  אף  שימש  יחזקאל  כראש  קבוצה,  ובנוסף  לכך,  תמיד  דאג  לשלום  המטיילים  ולא  פעם  הגיש  להם  עזרה  רפואית.  אתם  סיירנו  במחנות  ההשמדה  בפולין,  הרחקנו  עד  מדינות  דרום  אמריקה,   מקסיקו  וגואטמלה,  סין  ואינדונזיה,  דרום  אפריקה,  אוסטרליה  וניו  זילנד  וזו  רק  רשימה  חלקית.
..........יחזקאל  היה  המטייל האולטימטיבי,  לומד  את  המסלול,  סקרן מתעניין,  חוקר  ופתוח  להרפתקאות.  די  אם  אזכיר  כאן  את
הביקור  ההרפתקני  של  מרים  ויחזקאל  בפפואה  ניו גיני  ואת  קפיצת  הבנגי  שלו  בניו  זילנד.
........בדברי  לא  התייחסתי  לכישוריו  של  יחזקאל  כרופא  ומסירותו  הרבה  לחוליו.  אומר  רק  זאת  שביום ג'  הקרוב  26.6.07 
יוענק  לו  בטקס  חגיגי  של  האגודה  לרפואה  ולמשפט  "אות  מופת  לרופא  למפעל  חיים"  וכמה  חבל  שלא  זכה  למעמד  זה  בחייו.
עברה  שנה  מאז  עזב  אותנו  יחזקאל  ו"יצא  מכל  החדרים"  כדברי  המשורר,  אך  החדרים  מלאים  את  דמותו  ואת
הזיכרונות  והמעשים  שהשאיר.
כמה  מתאים  שפינת  מרגוע  זו  ביער  חולדה  תנציח  את אהבתו  של  יחזקאל  לטיולים,  לטבע  ולמדינה."


רוחמה 

linekish

שירו של אופיר אדלמן לזכרו ולכבודו

               אופיר  אדלמן  - (תלמיד  לשעבר  של  מרים)

                                       תהום   שנפערה  בלב

                        בית  ההספד  בהרצליה,  יום  רביעי  בצהרים
                       לוהט  בחוץ  וחם  בפנים,  כה  בהירים  הם  השמיים

                      מגרש  החנייה  מלא,  קהל  גדול  של  מלווים  היגיע
                       כבוד  אחרון  לאיש  יקר,  מכל  הלב  לו  להביע.

                      שלוש  וחצי,  כמתוכנן  אל  האולם  בשקט  נכנסים
                      חבל  שנס  לא  נעשה  לאיש  אשר  עשה  הרבה  נסים.
                   
                      קהל  המלווים סביב,  מולו  המשפחה  ניצבת
                      עם גאווה  גדולה  בלב  ועם  רב  צער  ועצבת.

                      וכל  מכר  וכל  חבר,  בתוך  ליבו  לאיש  מוחה  כפיים
                      אדם  עם  נשמה  גדולה,  אשר  נוסקת  לשמיים

                     שוכב  פרופסור  יחזקאל  קישון,  מול  קהל  מונח
                      אחרי  כל  מפעלי  חייו – עכשיו  הוא  באמת  כבר  נח.

                     הבן,  ערן,  בת  דודתו  וגקי  אבן – מפקד  חבר
                      היטיבו  את  יחזקאל  גם  לתאר  גם  לפאר

                     פרופסור  ורד,  הקולגה,  החברה  רינה  ינאי
                      המחישו  עד  כמה  במחיצתו  היה  כדאי.

                    אדם  עם  שלל  של  מימדים,  שרב  גבהו  וגם  העומק
                    שאם  יכול  היה  לשמוע,  נבוך  מאד  היה,  עם  סומק.

                    דברו  על  מלוא  גדולת  יחזקאל -  על  התהום  שנפערה
                    ספרו  מסכת  של  חיים – כה  איכותית  ועשירה.

                    בשם  המשפחה  דברו,  בשם  צבא  וחברים
                     בשם  קולגות  למקצוע,  בשם  חולים  ומכרים.

                   בתוך  עשרים  דקות  לערך,  רקמו  תולדות  חיים שלמים
                   על  איש  יחיד  ומיוחד,  איש  אשכולות,  מסביר  פנים

                  כיצד  הוא  בגבורה  ואומץ  נלחם  במחלתו
                  כלביאה,  ללא  הפסק  לחמה  מרים  עימו

                  ואיזה  זוג  היו  השניים,  מופת  כל  כך  ראוי
                  מודל  נפלא  ומיוחד  שכה  מתאים  הוא  לחיקוי

                  ואיך  סעד  הוא  את  אביו  בן  המאה  ושתיים
                  הסתיר  את  מחלתו  שלו – נשאהו  על  כפיים.

                     האיש  שאת  נפשו  באומץ  בכל  מיני  קרבות  חירף
                     אל  אבא,  תוך  ממש חודשיים  עכשיו  הוא  מצטרף

                    על  סף  הסוף,  כמו  שי  פרידה,  בשבועות  האחרונים
                     שיחות  של  עומק  הוא  קיים,  שהן  כמו  דשן  לשנים

                    כי  הגנטיקה  כיזבה  פה,  ועוד  שנים  של  פוטנציאל
                    סתם  לא  יהיו  לו  ליחזקאל – כמה  חבל

                   הן  כל  שנה,  כל  חודש,  כל   שעה,  דקה,  שניה  נוספת
                   עם  ערך  איכותי  צרוף  הם,  כמו  אוצרות  בתוך  כספת.

                   ^^^^^^^^^^^^^^^^^

                     ילדות  בפתח  תקווה,  דירה  צנועה  של  פעם
                     קצת  בצפיפות  עם  בת  הדודה,  אבל  עם  כיף  ורב  של  טעם

                     תלמיד  שקדן,  נגן  מוכשר  עם  יופי  של  הורים
                     את  הבת דודה  שלחו  אל  השכנים – כשהכין  הוא  שעורים.

                    מלחמת  ששת  הימים,  פתאום הופיע  והפתיע
                    מאנגליה  בתוך  צוללת  לארץ  ישראל  הגיע.

                    ואיזה  אבא  חם  וטוב  שעם  כל  העיסוקים
                    כה  התייחס,  וכה  הקשיב,  תשומה  של  לב  וחיבוקים

                    הישיא עצה ,  כיוון,  השקיע,  דאג  וגם  הינחה
                     הערצה  טבעית  של  ילד  -  הפכה  למלוא  הערכה.

                    מלחמת  יום  כיפור – בלב  סיני  הוא  מתייצב
                    וגקי  אבן  ביחזקאל  בתוך  דקות  כבר  מתאהב

                   אחרי  שיחה  של  היכרות – ממש  לפני  המלחמה
                  "  ידעתי  שאסמוך  עליו – אך  לא  ידעתי  עד  כמה"

                  קצין  וגנטלמן  ראוי,  עניו עם  אפס  יהירות
                  בין  אוגדונר – מג"ד  רופא,  התחילה  אחלה חברות

                   מג"ד  גדוד  רפואה  אמיץ  אשר  ליווה  פריצה  היסטורית
                    בהחבא  אל  הכלים,  עשה  קריירה  מטאורית.

                  איש  עקרונות  ואיש  מוסר  עומד  איתן  על  דעותיו
                  ישיר,  ישר  כמו סרגל,  בימי  שלום  וגם  בקרב

                  למרות  שיש  בסיס  איתן  ל"יחצנות"  וגאווה
                  תמיד בגובה  העיניים  עם  רב  צניעות  וענווה.

                 הרחיבה  רינה  לתאר  סוג  חברות  כה  מלבבת
                 כיצד  קישון  הפכה  להיות  לה  מין  משפחה  מורחבת


               בדברים  יפים  היטיבה  היא  לגעת
                וכבר  עורגת  היא  אליו,  כל  כך  מתגעגעת

              את  ארוחות  ימי שישי,  שיחות  שאי  אפשר  לשכוח
               כה  מזינות,  וממלאות  ומספקות  עיניין  וכוח

                כיף  של  תרבות  ואקטואליה,  עם  כניסתה  של  השבת
               והכנות  למבחנים,  ניתוח  משחקי  שחמט

               ואיך  טיפל  באלי  ז"ל  ולא  חסך  כל  מאמץ
               את  ועדת  הלסינקי  הוא  לשכנע  רץ.

               והוקרה  כה  ענקית  שידרה  לזוג  הנהדר
               אשר  הירווה  את  צימאונה  בימי  ציה,  מדבר.

              פרופסור  ורד  הקולגה,  דיבר  מתוך  הלב,  חופשי
              על  עמוד  של  תווך  מקצועי,  ועל  חבר  אישי
     
             על  קרדיולוג  בכיר  מאד,  פרופסור  כה  מכובד
             אלפי  חולים  זכו  ליחס  אישי  כזה,  אחד  אחד

             פרופסור  עם  רוב  מוניטין,  נשיא האגודה,  חבר  כבוד
             למה  אפשר  שמקצוען  יוכל  לו  להגיע  עוד!?

             אוהב  אדם,  שוחר  תרבות,  וציוני  בכל  רמ"ח
             בסלנג -  היה  הוא  אחלה  גבר,  פטיש,  ענק,  תותח.

                   ^^^^^^^^^^^^^^^^

             חלקת  הקבר  מכוסה  כבר, עוד  רגע  נפרדים
              חיבוק  או  לחיצה  של  יד  גם  למרים  גם  לילדים

              פתאום  מתוך  החול,  מין  קרן  הגיחה  והפציעה
              מתוך  לבו  של  יחזקאל  יצאה  אל  הרקיע

             והתנשאה  הרחק  אל  על  גבוה  לשמיים
             והתפצלה  לה  להמון של  יופי  של  קרניים

            בכל  מיני גוונים  שונים,  בכל  צבעי  הקשת
            ואת  קהל  המלווים  ירדה  עטפה כרשת.

           חיבוק  אחרון  למשפחה,  לחברים  ולקרובים
           פירגון  פרידה  אחרון  לאנשים האהובים

           לילדים,  לנכדים  ובמיוחד  לך  מרים
           על  היותכם  מקור  כוחי,  על  קן  נפלא  וחם,

               לחברים,  למכרים, ולעמיתיו בחו"ל
           היו  לי  יופי  של  חיים  ואחלה  של  טיול

          נכון,  היה  לא  קל  בסוף,  אבל  זה  לא  נורא
          וכל  אשר  היה  צריך  -  כן  התרחש  וכן  קרה.

          שימרו  אישית  וגם  ביחד  מכל  משמר  על  אמא
           אני  נשאר  אתכם  ברקע – תלכו  תמיד  קדימה.

          שלום  ליאת,  ערן,  זיוית  -  אני  בדרך  למרומים
          כה  מאושר  וכה  גאה  על  היותכם  לי  ילדים.

         תודה  ערן,  בני  יקירי  שלי,  כה  ריגשתני  בדבריך
         אינך  יודע  עד  כמה  ליבי  עורג,  יוצא  אליך

         אכן  ניסיתי – עוד  שיחה,  עוד  נשימה,  ועוד  מילה
         עד  כמה  שאפשר  ליצור  תקשורת  פעילה.

         תודה  על  המסירות,  על  שיחותינו  הרבות
         את  צרור  חוויותינו – אשמור  לי  לדורי  דורות.

        שלום  מרים  אהובתי,  אוהב  אותך  בלי  די
         אישה  קסומה  ורגישה  ואם  מושלמת  לילדי

        למרות  שהם  גדולים  כבר,  טפחי  אותם  אחד  אחד
        רב  טוב  השפיעי  עליהם,  עם  חן  "מרימי"  מיוחד,

       הגשמתי  את  אשר  רציתי,  ומה  אוכל  עוד  לבקש
       אחרי  שזוגיות  איתך  זכיתי  לממש

       וחברות  שאין  כמוה,  הורות  וסבאות
       איתך  מרים,  מיציתי,  את  התכלית  והמהות.

       תודה  לכל  מי  שהיכרתי,  היה  לי  כיף  גדול  איתכם
       ואל  נא  תעצבו  בכלל,  ולא,  לא  צריך  כלל  לרחם

       היה  שווה,  היה  נפלא,  היה  ממש  כדאי
       אני  כבר  בעולם  אמת,  אתם  תמשיכו  בלעדי....

              ^^^^^^^^^^^^^^^^
        וכך  יחזקאל,  איש  ראוי  נפרד מאהוביו
      ולמנוחת  עולם  היגיע,  ונאסף  אל  אבותיו.

 

                                                                                אופיר  אדלמן
                                                                               22.6.2006

 

linekish