חלק ממפקדת אוגדה 143 במלחמת יום כיפור מאחורי האלוף שרון מפקד הגר"פ –קישון (במשקפי שמש כהים) |
---|
מפקד גדוד הרפואה בפתח האהל מחפרת במחנה אבו סולטאן במצרים |
בחירות לכנסת ישראל הקלפי בסיני |
דף לחייל המשוחרר |
כפי שסיכם מפקד הגדוד יחזקאל קישון
גדוד-הרפואה 504 של אוגדה 143 הוקם בתחילת שנת 1972. הוא התבסס על 2 פח"חים של חט' שיריון וגיוס 2 פלוגות רפואה חדשות. מאחר והתמניתי כמג"ד לפני אימון ההקמה, וזאת לאחר 4 שנות פיקוד על ביח"ש נשאלתי אילו נושאים לדעתי יש להדגיש באימון ההקמה, בנוסף לנושאים המיקצועיים אשר כוסו בהרחבה בתכנית האימון. העליתי שלושה נושאים בהם ראיתי חשיבות עליונה: פינוי-בהיטס, נושאי קשר וחיילות. הגם שהמלחמה נראתה לנו אז כרחוקה ביותר, עיקר החששות שלי היו: ניתוק פלר"ק מקשר עם מפקדת הגדוד או הכוחות המסתייעים וגורמי הספקה, תקלות בפינוי-נפגעים בהיטס בגלל אי-ידיעת נוהלים בנושא, והתנהגות הצוותים בתנאי קרב. ואכן, הנושאים הללו קיבלו כיסוי נרחב באמון ההקמה הן מהאספקט התיאורטי והן בתירגול, ועובדה זו הוכיחה עצמה בעת המלחמה. בשנת 1972 עוד הספקתי לשמש בקר רפואי ראשי בתרגיל גדול של אוגדה 162 (של ברן), תרגיל אשר עסק גם בנושא "צליחת מכשול המים", וכן תירגול שלדי של אוג' 143 שעסק אף הוא בנושא זה. תרגילים אילו סייעו בידי לגבש את טכניקת הפעלת הגדוד במבצע מורכב זה, טכניקה אשר טרם גובשה אז כתורת חר"פ.
נקראתי לגייס הגדוד בשעה 10 בבקר, ובדרכי לימ"ח עברתי דרך ענף מבצעים של מקרפ"ר. תודרכתי באשר למערך הרפואי הקיים בסיני (יום קודם לכן הורדו למעוזים ולביה"ח האיזורי ברפידים 10 רופאים ו-50 חובשים חלקם סטודנטים לרפואה). בקו היו מצויות שתי חטיבות שיריון 14 ו- 401, אשר אמורות להפעיל תכנית "שובך יונים" למגננה נגד צבא מצרי פולש.
גיוס הגדוד החל בשעות לפני-הצהריים של יום הכיפורים, ובסמוך גויסו הרכבים ליח' התחזוקה. הפער בין תקני-הרכב של הגדוד והמצאי- זעק לשמיים התקן דיבר על 6 זחל"מים, בפועל לא היה אף אחד. התקן דיבר על 41 משאיות בפועל קיבלנו 18, רובן בעלי הנעה 4X 2, עם עבירות נמוכה כולל טיוליות, משאיות "עלית" ו"תנובה". במקום 15 נושאות-נשק (נ.נ.) קיבלנו 4, וגם מספר האמבולנסים, והטנדרים כולל לפינוי קוצץ לשליש. בסה"כ במקום כמאה ועשרים כלי רכב קיבלנו 47 בלבד, עליהם העמסנו את הציוד והאנשים. סכימת ההעמסה מוצגת בזאת .
כבר בשעות אחה"צ, בשיחה טלפונית עם סגן-מפקד האוגדה, תא"ל ג'קי אבן, קיבלתי פרטים ראשוניים על הפגזה ארטילרית מסיבית, הפצצות מהאויר וצליחת התעלה ע"י המצרים, ועל פצועים רבים מצידנו. קיבלתי הוראה להוריד פלר"ק ראשון שיסיים הצטיידות עצמאית לשטח תוך ציון נ.צ. לחבירה עם הכוחות שבמקום.בשלב מוקדם הורדתי קבוצת-חלוץ לסיני בראשות הרס"ר, כדי לקבוע שטח התארגנות לגדוד. מבין התקלות בשלב ההצטיידות אציין שתי העיקריות: העדרן של מאות סוללות-חשמל בעיקר לציוד הרפואי, אשר היינו אמורים לקבל ביום ההצטיידות מגורמי ההספקה. הללו לא נמצאו, ונאלצתי לשלוח רס"ר ברכב, אשר הצליח בדרך לא דרך להשיגן. ציוד הקשר היה אמור להיות מותקן ברכבי הגדוד בבסיס קשר ליד באר-שבע. כאשר רכבי הגדוד הגיעו למחנה זה הוברר כי גנרטור הבסיס מקולקל ואת פעולת החרירה ברכבים לצורך מיתקון ציוד הקשר יש לבצע במקדחות-יד, עבודה אשר האריכה את זמן המיתקון במספר שעות.
הגדוד הגיע לסביבת "אום-מחצה" קרוב לרפידים בשעות הבקר של יום המחרת 7.10.73.במפקדת האוגדה, אשר התמקמה בטסה, קיבלתי את תמונת הקרבות. המצרים חדרו בעמק של כעשרה ק"מ, השתלטו או עקפו את המעוזים אשר לאורך התעלה, ותפסו מתחמים שולטים של הקו השני, אשר בגזרת האוגדה כללו את "מכשיר" "טלביזיה" "מיסורי" "כישוף" ואחרים. 2 תאג"דים שהיו בשטח ערב המלחמה, היו פרוסים בבונקר-הרפואה בטסה, ותאג"ד שלישי על ציר "עכביש" אשר היה ציר רחב עיקרי בגזרת האוגדה. תוך הסתייעות ברופא האגדתי ומפקד אגד תחזוקה, אל"מ צפלר, גיבשתי את תכנית הסיוע הרפואי לשלב הבלימה: מאחר וחטיבות האוגדה היו עסוקות בלחימה על מתחמי הקו , חט' 600 במתחמים מצפון לציר "עכביש" בעיקר "מיסורי" ו"טלביזיה" וחט' 14 מדרום לו, היה ברור כי אפשרות פינוי הנגעים תהיה דרך ציר "עכביש" בלבד, ו/או פינוי בהיטס, וזאת לבית-החולים האיזורי ב"רפידים" המרוחק כ- 40 ק"מ מאיזור הלחימה. כמוכן היה ברור כי מספר הנפגעים בקרבות אילו גבוה ביותר, ועל הפלר"ק יקשה להמשיך ולעבוד בצורה יעילה מעל ל- 10-12 שעות רצופות. לפיכך החלטתי בו זמנית להשקיע פלר"ק אחד בבונקר בטסה, ופלר"ק שני יעבוד כשתי פלגות עצמאיות הפרוסות לאורך ציר "עכביש" במרחק כמה ק"מ האחת מהשניה. שתי הפלוגות האחרות, יחד עם פלוגת המפקדה ומפקדת הגר"פ העיקרית באחריות הסמג"ד, רס"ן ד"ר מיכה בלקין, ימוקמו למנוחה בציר "פונדק" מדרום-מזרח לטסה. הפלוגה הבסיסית עם ציודה המורחב הושקעה ראשונה בבונקר בטסה, והציוד הושאר גם כאשר הפלוגה הוחלפה כעבור מספר שעות. חפ"ק הגר"פ כלל נ.נ. יחד עם קצין המבצעים ויקטור (שהיה מד"ר בבה"ד 10) וקצין הקשר איציק וודניצקי. בנ.נ. היו לבד משני מכשירי קשר גם עזרי מטה עיקריים: טבלת-דרישות מפת-קוד של גזרת האוגדה ועליה המהלכים הטקטיים יחד עם מיקום יחידות הרפואה, טבלת נפגעים, רשתות הקשר הן של האוגדה, והן רשת "פלוטו" שהיתה רשת מבצעים של הגדוד. במשך הימים הבאים שימשה רשת "פלוטו" גם עבור תאג"דים הזקוקים לפינוי נפגעים דחוף, יחידות לוחמות ותחזוקה. אני עצמי הייתי בהאזנה מתמדת לרשת "פלוטו" ורשת "אגד תחזוקה", ולעיתים קרובות עברתי לרשת מבצעים אוגדתית לקבל תמונה על מהלך הקרב. גורמים באוגדה ובפיקוד נכנסו לרשת "פלוטו" כאשר רצו ליצור קשר עם הגדוד, על מנת להוריד הנחיות או לשאוב מידע.
מספר הנפגעים הגדול שהגיע לפלר"קים הפרוסים, חייב מלוי שוטף של הציוד הרפואי שהלך וכלה במהירות. יש לזכור כי לעיתים קרובות העבירו הפלר"קים ציוד חיוני לתאג"דים מהם פינו נפגעים. משאית אספקה רפואית, ביוזמתו של סגן ברקן, רוקח, תוך לחימה נסעה ללא הפסק בצירים המופגזים על מנת לדחוף ציוד לפלר"קים. בשדה-התעופה ברפידים נמצא רס"ן לוי אשר דחף בעזרת רכבים או מסוקים שהגיעו אלונקות חזרה לבונקר בטסה.
ביום שמיני לחודש, תיכנון התקפת הנגד של אוגדות 162 ו-143 (אשר נכשלה בסופו של דבר) חייב שינוי היערכות של הסיוע הרפואי. האוגדה התארגנה כשיירה אחת ארוכה בציר "מבדיל" כשפניה צפונה. בשלב הזה התארגנו פלוגות הרפואה (אשר היה במנוחה) במסגרת מחלקות רפואה אשר פוזרו לאורך השיירה. הנחיתי המפקדים כי במידה ומדובר בנפגעים קלים יחסית, בעיקר כתוצאה מהפגזות לאורך ציר ההתקדמות של האוג', יש לטפל בנפגעים תוך תנועה. במידה וכוחות האוגדה נתקלים בהתנגדות כבדה, מספר הנפגעים גדול במיוחד או הפציעות קשות ומחייבות פינוי בהקדם, יש לפרוס מחלקה או פלגה בצד ציר ההתקדמות, לטפל ולהשהות הנפגעים, להודיע ברשת "פלוטו" ובמידת האפשר יבוצע פינוי בהיטס. לאחר מכן על המחלקה/פלגה להצטרף לשיירת האוגדה. בפועל נעה שיירת האוגדה במשך כשלוש שעות, לאחר מכן ביצעה תפנית של 180 מעלות וחזרה על עיקבותיה, כמעט ללא נפגעים. לא היה צורך לפרוס יחידות רפואה בציר ההתקדמות.
לקראת יום 14 לחודש התחיל להתגלגל נוהל הקרב לקראת צליחת התעלה. משימת האוגדה היתה להבטיח מסדרון נקי להתקדמות הכוחות הצולחים, כאשר המצרים לוחצים על מסדרון זה מצפון מדרום, וממערב, אחריות על הבאת אמצעי הגישור עד לתעלה, צליחתה, תפיסת ראש-גשר, הרחבתו וניקוי השטח מסוללות קרקע-אויר. התכנית של הכוחות לוחמים היתה כדלקמן:
חטיבת השריון 600 בפיקוד טוביה רביב תמשיך בלחימת-הבלימה על מתחמי "מכשיר" "טלביזיה" ו"מיסורי" ותבטיח הגזרה מצפון. חטיבה 14, בפיקוד אמנון רשף, תבצע עיקוף עמוק מדרום, תגיע לאגם המר, באיזור מוצב "לקקן" ותנוע צפונה לאורכו במטרה לאגוף הכח המצרי, לסלקו ממתחם "אמיר" ולתפוס את גזרת הצליחה בגדה המזרחית מצפון לאגם המר. בעיקבותיה תנוע חטיבת הצנחנים 247 של דני מט אשר תיצלח התעלה עם כח הנדסה. חטיבה שריון 421 תהיה אחראית להבאת אמצעי הגישור תוך תנועה על ציר "עכביש" למחרת. בעיקבות קשיים בתנועת חט' הצנחנים בחולות עם סירות הצליחה, שונה מסלולה ובמקום לנוע אחרי חט' 14, נקבעה תנועתה על ציר "עכביש".
בהתאם לתכנית אופרטיבית זו נקבע כי שלושת הפלר"קים יוקצו לשלושת חטיבות השריון וינועו אחריהם. פלר"ק ב' בפיקוד סרן ד"ר מוריס עזריה, יסייע לחטיבה 14 ויתפרס לפי הצורך במוצבים "לקקן" ו"מצמד", פלר"ק א' של סרן ד"ר צבי פייגנברג יסייע לחטיבה 421 ויתפרס בציר "עכביש" 62 שהוא ציר התקדמות החטיבה ובשלב זה יטפל גם בנפגעי חט' 600 אשר מפונים אל הציר. מחלקה שלו עם ד"ר קרלוס ברייטמן הורדה למוצב "לקקן" לסיוע שם מספר הנפגעים היה גדול . פלר"ק ג' הושאר בשלב זה בטסה. ברור היה, גם לפי תורת חר"פ, וגם במציאות, כי סיוע רפואי ללחימה הכוללת גם לחימה בגדה הקרובה אל מכשול המים, וגם בגדה הרחוקה לאחר הצליחה, מחייב השקעה של יותר מגדוד רפואה אחד. ומאחר ומשימה זו הוטלה על אוגדתינו, קיבלתי תחת פיקודי עוד שתי פלוגות רפואה מגר"פ 295 של אוג' 252, פלר"ק ב' בפיקוד ד"ר יוסי דותן, ופלר"ק ג' בפיקוד ד"ר יונה מני, אליהם הצטרף גם הסמג"ד ד"ר נתן ברנד.
הבעיה העיקרית אשר עמדה לפנינו בשלב זה היתה ניידות הפלר"קים. ברור היה כי תנועת הפלר"קים אחרי חטיבות השריון, מעבר התעלה ותנועה שטחים מוכי-אש חייבו רק"מ אשר אמנם היה בתקן אך לא במצאי. גם ההוראה לחטיבות להקצות רק"מ לפלר"קים לא מולאה, מאחר וגם לחטיבות חסר רק"מ למילוי משימותיהן. לפיכך "גייסנו" ד"ר אדלר , קרפ"א 143, ואנוכי, חלקית לגייס זחל"מים אשר הגיעו על נהגיהם ל"טסה", ואשר יעדיהם לא היו ברורים לנהגים. סה"כ במשך כשעתיים "גייסנו" 6 זחל"מים וכן קיבלנו שני טנקי-פינוי אשר הוקצו אותו יום לאוגדה.
לפנות ערב, יום 15 לאוקטובר, מבצעת חט' 600 התקפות לעבר מתחמי "מיסורי" ו"טלביזיה" וחט' 14 מתקדמת כמתוכנן, עברה את "לקקן" ו"מצמד" ובהיותה בציר "לקסיקון"-"טרטור" הותקפה קשה מאיזור "אמיר" שכלל מגנן נ.ט. גדול. היא ספגה הרבה נפגעים חלקם אשר פונו בעזרת טנקי-הפינוי ל"לקקן" ו"מצמד". תחילה טופלו ע"י רופא התאג"ד במקום, ד"ר גויטין, וכעבור מספר שעות הצטרפו אליו מחלקה מהגר"פ עם ד"ר קרלוס ברייטמן, ורופא הסיירת ד"ר אריה בס. בקשותי מחיל-אויר לפינוי בהיטס סורבו, בגלל שהמוצבים היו תחת הפגזה קשה, ובסופו של דבר פונו הפצועים ע"י קצין המודיעין של חט' 14 אשר גייס רק"מ של החטיבה ופינה אותם דרך החולות לכספי 56 ממנו פונו בהיטס.
בינתיים התקדמה חטיבת הצנחנים תוך הפגזות, לאורך ציר "עכביש" עד לאיזור הצליחה. בשעה אחת אחר חצות הושקו סירות הגומי הראשונות ובאחת ורבע נקלטה בקשר מילת הקוד "אקפולקו" כלומר לוחמים ראשונים נחתו בגדה הרחוקה. הצנחנים נחתו עם כח רפואי מינימלי, כולל מח' רפואה אחת, ועם הרופא החטיבתי ד"ר אסא לבאל. הפצועים הועברו מגדה רחוקה לקרובה בעזרת סירות-גומי. זמן מה אחרי שעברו הצנחנים על ציר "עכביש" נחסם הציר באיזור ה"חוה הסינית" על ידי המצרים. בנוסף לכך, "גשר הגלילים" אשר נדחף על ידי 18 טנקים של חט' 421 - נשבר. אז ניתנת הוראה לקדם 10 טנקים נושאי ה"תימסחים" לאיזור הצליחה אליו הם מגיעים בבקר 16 לאוקטובר, מושקים למים ומתחילים בהעברת טנקי חט' 421. בסך הכל עוברים 35 טנקים, ללא גורם רפואי, והם שועטים תחילה דרומה לארך האגם, אח"כ מערבה עד לצמת "צח" ומקצרה" ולבסוף צפונה עד ציר "ורדית" וחזרה לחיץ החקלאי, תוך ניקוי האיזור מסוללות קרקע אויר, ללא נפגעים מצידם.
על ציר "עכביש" פרוסות כעת פלר"ק א' אשר טיפל מעל ל- 120 נפגעים תוך 100 שעות ומוחלף בפלר"ק ג', וכן הפלוגה הבסיסית. פלוגה ב' פרוסה חציה ב"לקקן" וחציה ב"מצמד". בינתיים תוקן "גשר הגלילים" והוא נדחף קדימה עד איזור "ה"חוה הסינית" שם הציר היה חסום.
בלילה שבין 17-18 לאוקטובר, בעשר בלילה הגיע לאיזור, החפ"ק של חט' 35 עם עוזי יאירי, וגדוד 890 עם איציק מרדכי. משימתם היתה להבטיח מעבר דרך ציר "עכביש" וציר "טרטור" לכל אורכם, וע"י כך לאפשר מעבר ציוד הגישור, כוחות האוגדה וכחות אוג' 162 שהיו אמורים לצלוח את התעלה לאחר מכן. כח זה הוכפף לאוג' 162, כך שבמפקדת אוג' 143 לא היה מידע על תוכניות ותנועת גדוד 890. מאידך, הוטל עלי, ע"י סא"ל ד"ר ערן דולב, הרופא הפיקודי, בקשר להגיש את הסיוע הרפואי לגדוד זה. בלית ברירה, היטלתי על קצין-המבצעים לנסוע על ציר "עכביש" מערבה עד שיתקל בצנחנים. ואכן, ב"עכביש 52" פגש ויקטור את רופא הצנחנים, מסר לו את תדר רשת המבצעים, וכן מיקום הפלר"ק הקרוב ביותר ב"עכביש 55". החל משעה 5 לפנות-בקר, אור ליום 18 לחודש, ובמשך חצי יממה, קלטה פלוגה ג' של דן בנור, כמאה וארבעים נפגעים אשר כמאה מהם מגיעים מאיזור ה"חוה הסינית". הפלר"ק גם דאג למלא את המחסור בציוד הרפואי שהתהווה אצל הצנחנים. לציין כי למרות קירבת הקרבות, איפשר חיל-האויר נחיתת מסוקים לפינוי בהיטס ב"עכביש 55". למחרת הוחלפה הפלוגה ע"י הפלוגה הבסיסית.
בינתיים עצר הפיקוד את המשך צליחת התעלה מחשש של מלכודת מצרית. ואכן ביום 17 לחודש ביצעו המצרים את התקפת הנגד ע"י התקדמות חט' 25 המצרית מדרום לצפון. החט' נכנסה למלכודת של חט' 14 וחט' של אוגדה 162 והושמדה. בכך ניתן האות להמשך הצליחה כאשר חטיבות מאוג' 162 מתחילות לעבור את התעלה. בשלב זה עברה גם פלוגה ב' של ד"ר יונה מני עם 7 זחל"מים את התעלה, יצרה קשר עם קרפ"ח הצנחנים ד"ר לבאל, והתפרסה כחצי ק"מ מצפון לאיזור הצליחה, והחלה לטפל בנפגעי הצנחנים והשריון. פלוגה ג' של ד"ר דותן החליפה ב"מצמד" ו"לקקן" את פלוגה ב' של ד"ר מוריס עזריה אחרי שזו עבדה ללא הפסק 36 שעות. למחרת נפגעה מחלקה מפלוגה זו ע"י הפגזות קשות, אמבולנס נשרף וששה מאנשי צוותה נפצעו. העברת נפגעים אל וממוצבים אילו התאפשרה רק על ידי טנקי-הפינוי.
יום 18 לחודש התאפיין בהרחבת ראש-הגשר, פריצת אוגדת שרון צפונה, ואוגדת ברן דרומה בגדה המערבית. בערב אותו יום הגיע "גשר הגלילים" לתעלה, מחרת בבר עברו עליו הטנקים הראשונים. בצהרי היום קיבלה פלוגה א' של ד"ר פייגנברג הוראה להחליף הפלר"ק ב"לקקן" ו"מצמד". ליד "עכביש 53" נקלעה להפגזה מסיבית, ושני חובשים, אריה ינקוביץ מרחובות, ומשה טופר מראשון-לציון נהרגו וכן נפצעו מספר אנשי צווות. הפלוגה לא הצליחה לפרוץ ל"לקקן" והתפרסה במקומה. בינתיים הלך וגדל מספר הפצועים ב"לקקן" ואילו רכב הפינוי שלנו, כולו 4X 2, לא היה מסוגל לרדת מהציר לחולות. כדי לפתור בעיה זו, שוב "גייסתי" לצורך פינוי שני רכבי "אלפא". זהו רכב זחלי, לא ממוגן, אשר הורד בימים אחרונים ממטוסים אמריקאים כחלק מסיוע לישראל. הרכב מיועד להעברת תחמושת ארטילרית, ומאחר וחלק עיקרי של יח' הארטילריה האוגדתית כבר התפרסו או שהיו בדרכם לצליחה, היה לי ברור שרכב זה לא יספיק להגיע לייעודו במלחמה זו. אי לכך הושבתי לצד כל נהג אחד החובשים הבכירים, והרכב שימש להעברת נפגעים מ"לקקן" ו"מצמד" כשהוא מתרחק מציר התנועה המופגז.
ביום 19 לחודש תקפה חט' השריון את מתחם "אורחה" (הכפר סרפאום) ספגה נפגעים ונעצרה. חלק מגדוד צנחנים בפיקוד סא"ל דן זיו נלכד אף הוא בכפר זה וספג נפגעים רבים. עיקר פלוגות הרפואה היה עדיין פרוס ממזרח לתעלה, ב"לקקן" "מצמד" וציר "עכביש" , כולן ספגו הפגזות די קשות, ופלוגה א' ב"לקקן" טיפלה ביום זה בלמעלה ממאה וחמישים נפגעים. ממזרח לתעלה היתה פרוסה מחלקתו של ד"ר מני, מחלקה אחת באיזור הצליחה, ועיקר הפלר"ק במתחם "גשירה" באגף הצפוני של האוגדה. פלוגה ג' של ד"ר דותן עברה את התעלה באותו יום והתפרסה בציר "חבית" ליד מפקדת האוגדה שעברה לאיזור זה. ביום 20 לחודש, בהתאם להוראת ד"ר דולב,נאלצתי לספח זמנית את פלוגה ג', של דן בנור לאוגדתו של ברן לצורך התקדמות דרומה לעבר רכסי ג'ניפה.
בימים 21 ו- 22 לחודש המשיכה התקדמות האוגדה בגדה המערבית צפונה לעבר העיר איסמעיליה. מאמצי המצרים, ע"י הפגזות והפצצות, לנתק את הכוחות שצלחו מהגדה המזרחית גרמו למספר נפגעים גדול. במרבית המקרים בהם פנינו לחיל אויר בבקשה לפנות נפגעים מהגדה המערבית, נתקלנו בסירוב, למעט שני מקרים, בהם התערב האלוף שרון אישית. בינתיים פריסת הפלוגות היתה כדלקמן:
פל' א' – פרוסה באיזור ה"חווה הסינית" לטובת חטיבה 600 אשר המשיכה להילחם באגף הצפוני של המסדרון. פל' ב' היתה פרוסה בגדה המזרחית באיזור הגשרים, פל' ג' ניתנה, כאמור, לאוג' 162, והפלוגות מגר"פ 295 היו פרוסות האחת באיזור "גשירה" והשניה במתחם "ערל". בשלב זה הוריתי לפלוגה הבסיסית שלי לעבור את תעלה, ולהתפרס באיזור "ערל", שם נמצאו מעל חמישים פצועים.
למחרת 23 לחודש, עברה גם פלוגה א' את הגשרים ופרסה בבי"ח מצרי עזוב במתחם "אורחה". פלוגה ג' אשר חזרה אלי מרכסי ג'ניפה, התפרסה בצומת "צח".
בינתיים עברו לגדה המזרחית כוחות רפואיים משמעותיים, תחילה הפלכ"ר 283 ואח"כ הביח"ש 309 אשר התמקמו בש.ת.פאיד ופרסו שם שני חדרי-מיון ושני חדרי-ניתוח. מאוחר יותר הוחלפו ע"י ביח"ש 294 עם ד"ר דוד וייס.
עם התקרב מועד הפסקת האש ביום 24.10.73 ניתנה הוראה לכוחותינו להיכנס עמוק לחפירות. ואכן משעה 18:50 ועד 19:00 (עשר דקות) ניתכה אש תופת על כל הגדה המערבית, כאשר התותחנים המצריים מכלים את כל מלאי הפגזים שלהם. במשך 10 דקות אילו נפגעו 90 מכוחותינו אשר טופלו ע"י הפלר"קים, הועברו בסירות את התעלה ופונו לרפידים.
הצלחת הגר"פ במלחמת "יום כיפור" נזקפת קודם כל למסירות והמיקצוענות שגילו כל מפקדיו וחייליו, חובשים אלונקאים, רופאים ואנשי מנהלה ותחזוקה. היא נזקפת לשיתוף הפעולה ההדוק עם גורמים באוגדה, בחטיבות השונות, ובפיקוד. אני סבור שתרומה משמעותית תרם אימון ההקמה של הגדוד, ותרגיל אוג' 143 בשנה שקדמה למלחמה