פרופ' יחזקאל קישון  ז"ל
תולדות  חיים

 אמו, בלומה, עלתה  לארץ מפולין והייתה  ממקימי  קיבוץ  חולדה.  אביו, ברוך,  עלה  מרוסיה. אביו  למד  הנדסת  כבישים  (כי  זה  מה שהיה  צריך  אז  בארץ),  בטכניון בבלגיה  וניגן  כינור  בתזמורת  הטכניון. הוריו  נפגשו  במקרה  בבלגיה ונישאו.  יחזקאל  נולד  בעיר  אנטוורפן  ב-19 ליולי 1933 ובהיותו בן שנה וחצי, הגיע עם הוריו לארץ ישראל.
ילדותו,  אשר עברה  בפתח-תקווה  ובתל-אביב, הייתה מלאה במעשי קונדסות   בתקופת הצנע אשר אפיינה את  אותם  הימים.  הוא  היה  פעיל  מאד  בתנועת  הצופים, הן כחניך והן כמדריך וסיים  את לימודי התיכון בגימנסיה  הרצלייה.  כמו  אביו,  הוא אהב לנגן  בכינור  וסיים  את  הקונסרבטוריון  בתל  אביב.
יחזקאל התקבל  למחזור  הראשון  ברפואה  באוניברסיטת ירושלים  והיה  עתודאי. במהלך  למודי  הרפואה  הוא  עבד למחייתו בתור  אח  מעשי  בבי"ח.


בתום  לימודיו  התנדב  לצנחנים  והשתתף במבצעים  רבים  בארץ  וגם  מחוץ  לגבולות המדינה.
ב-1966  יצא  עם  משפחתו  לאנגליה  להתמחות  בקרדיולוגיה  בבי"ח  המרסמיט  בלונדון, שם תפסה אותו מלחמת ששת  הימים.  בהיותו  רס"ן  בצנחנים  מיהר להתנדב  לחזור  ארצה  כדי  לעזור  למערך  המלחמתי.  בנספחות  הצבאית  בלונדון  נמסר  לו  שהתפקיד  הדחוף  ביותר  הוא  לשרת  כרופא  על  הצוללת  "לויתן"  אשר ביחד עם  הצוללת "דקר"  ערכו  אימונים באותה עת באנגליה. הצוללת הייתה אמורה להגיע ארצה  כמה  שיותר  מהר ולפטרל לאורך חופיה. אף על פי שמעולם לא היה קודם לכן  בצוללת,  הוא  מייד התנדב  לתפקיד זה. בתום המלחמה חזר להשתלמות  באנגליה.
ב-1967  המשיך  להשתלם  במשך שנתיים בקרדיולוגיה  במאיו-קליניק  במינסוטה. על אף הצעות עבודה אטרקטיביות שהוצעו לו באותה עת בארה"ב, העדיף לחזור עם משפחתו ארצה.
בבי"ח  שיבא, תל  השומר  הוא  היה  יד  ימינו של  פרופ'  נוייפלד ז"ל, שהיה אז מנהל מכון הלב, והקים שם את יחידת הצינטורים הראשונה.

 
במלחמת  יום  הכיפורים  (1973), היה מפקד גדוד הרפואה באוגדה של אריק שרון  וצלח את  תעלת סואץ. הגדוד שלו טיפל במספר הגדול ביותר של נפגעים מכל גדוד רפואה אחר במהלך המלחמה. בהזדמנויות  רבות  מפקדו  הישיר  האלוף  ג'קי  אבן  שבח  את  מלוי  תפקידו  במלחמה  זו. על אף  שהוצע  לו  להיות  קצין  רפואה  ראשי  העדיף  להתמקד  בקרדיולוגיה ובטיפול ישיר בחולים.


ב-1980  התבקש  לקחת חלק  במערך הקמת בי"ח  וולפסון בחולון (אז תל-גיבורים)  ובפרט בהקמת  מכון  לב  בבי"ח  זה.  אז  החל למעשה  מפעל  החיים  האמיתי  שלו. כאשר התמנה  למנהל  מכון  הלב ,  ה"מכון"  כלל לא  היה  קיים:  היה  רק  חדר  אחד,  ריק ,  ללא כל  מכשור  והוא החל  את  עבודתו   כאשר   סטטוסקופ בלבד  תלוי  על  צווארו.  אפילו מכשיר  ECG  לא היה שם והוא  נאלץ להביא   את מכשירו   הפרטי  מהבית.  מאחר  והבין כי לאוכלוסיית  יפו, חולון , בת-ים חסר   שרות  קרדיולוגי  זמין  ותושבי ערים אלו נאלצו להמתין חודשים ארוכים לתורים לביקורים, לטיפולים ולניתוחים מפאת העומס בבתי החולים האחרים, החל  במרץ  לתת הרצאות בתחום הקרדיולוגיה על מנת  לגייס  תרומות  להקמה ולפיתוח מכון  הלב.   כך  הוקמו  בהדרגה,  היחידה  לטיפול  נמרץ,  המרכז  לצינטורים,  מרכז  לאקו- לב,  יחידת  מחקר ומכון הלב התפתח  ושירת  בנאמנות  אוכלוסיה  של  כ-400  אלף  איש. במקביל, גם  הצוות  הלך  וגדל  ומכון  הלב  סונף  לאוניברסיטת  תל אביב.
ב-1994  פרופ' קישון  קיבל  את  פרס  העבודה  על  ניהול  מוצלח  של  מכון  הלב  אותו הקים,  על  מחקריו המדעיים  ועל  קליטת  רופאים  עולים  והכשרתם  לעבודה בארץ.


הוא  נבחר לראש  החוג  לקרדיולוגיה  באוניברסיטת  תל-אביב.
הוא  נבחר  ליו"ר  האיגוד   הקרדיולוגי  בישראל  וכעבור  שנים  גם  לחבר  כבוד  באיגוד  זה.
הוא  נבחר  ליו"ר  ועדת  הלסינקי  הארצית  לניסויים  קליניים,  וכל  עבודתו  במסגרת  זו  הייתה  בהתנדבות.
הוא הקדיש  את  זמנו הפנוי בהתנדבות  למגן  דוד  אדום ונהג לנסוע  פעם  בשבוע לצפון הארץ  כדי  לבדוק  חולים  ולייעץ  לקרדיולוגים  המקומיים  ולעזור  להם  בהקמת  מחלקות  קרדיולוגיות. 
פרופ'  קישון  כתב  למעלה  מ-150  מאמרים  שהתפרסמו  בספרות  הקרדיולוגית   והשתתף באין  ספור  כנסים  קרדיולוגיים  בארץ  ובעולם.
בעשרים  השנים  האחרונות  היה  חבר  האגודה  לרפואה  ולמשפט ואף חבר ההנהלה.  גם במסגרת  אגודה זו השתתף  בכנסים  מקצועיים  והרבה לטייל  עם רעייתו מרים  ברחבי העולם.
הוא שימש  כעד  מומחה  רפואי בבתי  משפט  ובמקביל  לעבודתו  הקרדיולוגית  הוא  כתב  למעלה  מ-600  חוות  דעת  לבתי  המשפט בישראל.


במקביל  לקריירה הענפה,   הוא  הקים  ביחד עם מרים משפחה  לתפארת. ליאת,  פרופ'  למדעי  השמיעה  וכיהנה כראש  החוג להפרעות  בתקשורת  באוניברסיטת  תל אביב,  ערן,  מהנדס  אלקטרוניקה  וזיוית,  עורכת  דין. בשבט  הזה  ישנם (עד כה)  9  נכדים. הוא הקפיד  להקדיש   זמן רב לכל אחד מהנכדים  בייחוד  מאז  יציאתו  לגמלאות  מהעבודה  בביה"ח.
הוא  היה  ציוני  אמיתי  ובכל הזדמנות דאג  להנחיל  גם לילדיו  ונכדיו  את  האהבה  העצומה לארץ באמצעות אינספור טיולים וסיפורים.
אמו נפטרה  בגיל  91  ואביו  בגיל  102.  בהיותו  בן  יחיד  הוא  סעד  את  שניהם  במסירות  וכולנו  קיווינו  שבזכות  הגנים  הללו  הוא  יצליח  להתגבר  על  מחלת  הסרטן  בה נאבק באומץ ובנחישות בשנים  האחרונות. 
פרופ' יחזקאל קישון  נפטר  ב- 19  ליוני  2006,  חודש בדיוק לפני יום  הולדתו
ה-73 .

הוא  יישאר  בזיכרוננו  ובליבנו לעד -  יהי  זכרו  ברוך!